תו"ב 17120-05-18

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי עבירות הנאשם הפרו את חוקי התכנון והבנייה, דבר המלמד על זלזול בצווי בית המשפט ובשלטון החוק. עבירות אלה, המאופיינות כ"מכת מדינה", מצדיקות ענישה מחמירה. נסיבות ביצוע העבירות נחשבו משמעותיות, וכללו הפרה חוזרת ובנייה בלתי מורשית נרחבת. בית המשפט הדגיש את חומרתן של עבירות מסוג זה, והדגיש את השפעתן המזיקה על הליכי התכנון ועל שלטון החוק. טענת הנתבע בדבר השיהוי בטיפול בבקשתו להיתר בניה התקבלה, כאשר בית המשפט ציין כי חומרת שיקול זה פוחתת עם הזמן. בית המשפט מצא כי טענת הנתבע למצוקת דיור נעדרת שחר, בהתחשב בגודלו הניכר של המבנה שנבנה שלא כדין. מדיניות הענישה הרווחת דוגלת בסנקציות מחמירות, לרבות מאסר בפועל וקנסות, כדי להרתיע מפני עבירות כאלה. בהתחשב בנסיבות, קבע בית המשפט כי עונש של עד שישה חודשי מאסר בפועל, המרתו לעבודות שירות, וקנס של עד 70,000 ₪, לצד העונשים הנלווים, הוא ראוי. עם זאת, בשל מצבו הרפואי של הנאשם והודאתו, בית המשפט גילה הקלה. מאחר שהנאשם הופנה לנציב עבודות שירות אך נמצא בלתי כשיר, סבר בית המשפט כי אין זה צודק לגזור עליו מאסר בפועל עם עבודות שירות. במקום זאת, בית המשפט הסתפק בעונש נמוך יותר: שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 55 אלף שקל או חמישה חודשי מאסר בפועל, והתחייבות כספית של 20 אלף שקל למשך שנתיים להימנע מעבירות נוספות. לנאשם זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.