ע"א 10/89

תקציר

בתיק מורכב שעסק בחוק הביטוח הלאומי ובפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דן בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניינה של נפגעת, רינה אילוז, שהפכה לנכה בשיעור של 100% לאחר תאונת דרכים. בית המשפט המחוזי פסק לה פיצוי משמעותי, שכיסה נזקים שונים לרבות טיפול עתידי, פיזיותרפיה וטיפול פסיכיאטרי. הערעור ערער על סירובו של בית המשפט המחוזי להכיר בכך שהנפגעת לא מיצתה את האפשרויות של המוסד לביטוח לאומי להפחתת נזקים, במיוחד בכל הנוגע לטיפולי פיזיותרפיה ופסיכיאטריה. בית המשפט העליון אישר את העיקרון לפיו ככלל הוא אינו מתערב בקביעת פיצויים אלא אם נפלו טעויות מהותיות. היא הדגישה את הצורך של הנפגעת בכל האמצעים הסבירים למימוש זכויותיה לפי חוק הביטוח הלאומי, והדגישה כי חובה זו אינה מוחלטת אלא דורשת מאמצים סבירים ובתום לב. בית המשפט מצא טעם בטענת המערערת בעניין הפיזיותרפיה, וציין כי הנפגעת לא פנתה לסעדים העומדים לרשותה באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך אין לפצות אותה על ידי המערערים. כמו כן, הערעור הוביל לדחיית פסיקת הוצאות הטיפול הפסיכיאטרי, שכן לא נמצאו ראיות לכך שהיא פנתה לטיפול כזה מהמוסד לביטוח לאומי. החלטה זו הביאה לביטול חלקים מהפיצוי, דהיינו הוצאות פיזיותרפיה ובריאות הנפש, ואילו יתרת הערעור נדחתה, וכך גם הערעור שכנגד. בית המשפט לא פסק הוצאות בהחלטה זו, בהתאם למסקנתו של השופט מלץ, בהסכמת הנשיא שמגר והשופט א' גולדברג, ובכך הסתיים פסק הדין ביום 8.4.92.