ת"א 21123-03-16

תקציר

התובע שכר חלקת קרקע וטען כי רכש אותה, אך לא סיפק כל הוכחה בכתב לרכישה. הנתבע רכש את אותה חלקת אדמה מהבעלים מספר שנים לאחר מכן, רשם את הרכישה ושילם את מלוא התמורה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את הרכישה הנטענת, וכי רכישת הנתבע הייתה תקפה. טענות התובעת כי מסמכי הרכישה של הנתבעת זויפו נדחו מאחר שהתובעת לא הביאה כל ראיה, והנתבעת סיפקה חוות דעת מקצועית התומכת באמיתות החתימות. בנוסף, התובע לא רשם הערת אזהרה, דבר שהצביע על חוסר תום לב והחליש עוד יותר את עניינו. בית המשפט קבע כי הנתבע פעל בתום לב ולא ידע על רכישתו הנטענת של התובע. לפיכך, על פי חוק המקרקעין, העסקה השנייה (רכישת הנתבע) קיבלה קדימות על פני הראשונה (הרכישה הנטענת של התובע), והתביעה נדחתה. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, וצו המניעה הזמני נגד הנתבע הוסר.