ע"א 28691-05-24

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך בין שתי חברות, פרח א.ב. מיחזור ותחבורה בע"מ (פרח) ואופק ים ספנות בע"מ (אופק), על הפרת הסכם שכירות. פרח שכר מאופק פיסת נדל"ן לאחסון פסולת בניין ממוחזרת, המכונה המגרש. תקופת החכירה המקורית הייתה לשנה אחת, עם אופציה לשנה שנייה, להניח ציוד ולאחסן חומרים ממוחזרים. עם זאת, אופק דרש את פינויו של פרח מהמגרש, בנימוק של צורך בפרויקטים של בנייה ציבורית. דרישה זו הובילה להפרת חוזה, שכן פרח היה מנוע מלהשתמש במגרש. בית המשפט קמא פסק לטובתה של פרח ופסק לה פיצויים בסך 1,152,000 ₪, אך גם מצא את פרח אשמה ב-25% על כך שלא נקטה בפעולה מספקת להקטנת הפסדיה. פרח ערערה וטענה כי לא היה מקום להתחשב באשמתה, ואופק ערערה נגדית, תוך שהיא חולקת על הפרת החוזה ומבקשת לבטל את פסיקת הפיצויים. בחוות דעתו המליץ השופט פרסקי לקבל את ערעורו של פרח בחלקו ולדחות את ערעורו של אופק. הוא הסכים עם קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בדבר כמות החומר הממוחזר שבבעלות פרח והשימוש הבלתי מורשה של אופק בו, המהווה הפרת חוזה. השופט פרסקי הצטרף גם להחלטתו של בית משפט קמא שלא לקזז את אשמתו התורמת של פרח בתביעת העששת, שכן יש להתמקד בגמלה שקיבל אופק. עם זאת, הוא לא מצא הצדקה להפחית את פסיקת הנזק של פרח בשל רשלנות תורמת. באשר לטענה לעשיית עושר ולא במשפט, הסכים השופט פרסקי עם קביעת בית משפט קמא כי הסכם השכירות בוטל בפועל ופרח אינו זכאי להפרשי דמי שכירות כלשהם. לבסוף, הוא הציע להוסיף מע"מ לסכום הפיצוי, אם יחול, וכי אופק יישא בהוצאותיו של פרח בסך 20,000 שקל. השופט לוין והשופט דניאל הסכימו עם דעתו של השופט פרסקי.