ע"א 2902/97

תקציר

במקרה של ע"א 2902/97, שעסק ביזמים שרכשו קרקע בהרצליה וביקשו אישור לתוכנית בנייה, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, ופסל את כל האישורים הקודמים של תכנית המתאר המקומית בשל פגמים פרוצדורליים. היזמים הכינו והגישו את התוכנית, שנתקלה בהתנגדויות של תושבים מקומיים. התוכנית, שאושרה בתחילה על ידי מספר רשויות תכנון, נמצאה בהמשך כסותרת את תוכנית המתאר הארצית לחופים (תמ"א 13), שייעדה חלק מהשטח כשטח ציבורי פתוח. סתירה זו לא הוכרה בתחילה על ידי הרשויות, לרבות הוועדות המקומיות והמחוזיות, מה שהוביל לפגם בתהליך האישור. בית המשפט המחוזי קבע כי כל האישורים הקודמים בטלים משום שהוועדה המקומית קיבלה את החלטתה מבלי שהייתה מודעת לסתירה, ובכך הפר את האיזון בין שיקולי התכנון המקומיים והמחוזיים. יתר על כן, דיון פורמלי מאוחר יותר בוועדה המקומית לא יכול היה לתקן ליקוי יסודי זה, שכן הוא התרחש לאחר שכבר התקבלו החלטות משמעותיות על ידי גופי תכנון אחרים. בית המשפט העליון אישר את הצורך בבדיקה ראשונית יסודית של הוועדה המקומית, המכירה מקרוב את הצרכים והאילוצים המקומיים, כדי לשמור על תקינות הליך אישור התכנון. העררים נדחו, והמערערים חויבו בהוצאות משפט, תוך חזרה על הדרישה להתחשבות מאוזנת בצורכי התכנון המקומיים והארציים כאחד באישור תכניות מתאר מקומיות.