ע"א 6200/11

תקציר

המחלוקת היא לגבי הזכויות בחלקת קרקע שהוחכרה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) לאגודה שיתופית במושב. המושב המליץ לרשות מקרקעי ישראל על אדם בשם בתיה להקצאת החלקה, אולם מאוחר יותר התברר כי בהליך ההמלצה היו כמה פגמים. בית המשפט קמא פסק לטובת בתיה, אך בית המשפט המחוזי צידד בחבר אחר במושב, עזרי, שטען לזכויות בחלקה. הערעור והערעור הנגדי בפני בית המשפט העליון עוסקים בעיקר בתוקפו של ההסכם בין בתיה לבין רמ"י ובזכויותיו של עזרי בחלקה. השופטת ארבל מדגישה את הפגמים בהליך ההמלצה, המטילים ספק בתום הלב, בסבירות ובהגינות ההליך. היא מציינת כי הקצאת המשאבים הציבוריים מחייבת שיקולים של צדק חלוקתי ושוויון, שלא נשקלו די הצורך במקרה זה. ארבל מסכמת כי יש לבטל את ההסכם בין בתיה לרשות מקרקעי ישראל בשל הפגמים המשמעותיים בהליך והאינטרס הציבורי הכרוך בכך. אשר לטענותיו של עזרי, היא מקבלת את ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם איבד את זכויותיו בחלקה כהרחבה או כמגרש לבן מתמשך בשל חוסר מעש שלו. עם זאת, לעזרי צריכה להיות הזדמנות זהה לשאר חברי המושב לרכוש זכויות בחלקה כמגרש נרחב, בכפוף לחוקים הנוכחיים. השופטת ארבל מדגישה את הצורך בהליך ראוי של הקצאת מגרשים במושב, המבוסס על עקרונות השוויון והסבירות. לפיכך היא מציעה לקבל את הערעור ואת הערעור הנגדי בחלקו, לבטל את ההסכם בין בתיה לבין רמ"י, ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להכרעה בתביעות הצדדים לפיצויים ולהשבת רכוש. השופטים שהם ומלצר מסכימים עם פסק דינה המקיף של השופטת ארבל ומוסיפים כי על הצדדים לשקול הגעה להסכם שלום ביניהם.