ע"פ 5606/10

תקציר

הכרעת הדין עניינה בתיק ניסיון רצח, בו הורשע המערער, גבר בן שישים ואחת, בדקירת גבר בן 75, המתלונן, בעקבות סכסוך בין השניים. המתלונן זיהה את המערער כתוקף והאחרון הורשע על סמך זיהוי זה. המערער ערער על פסק הדין וטען כי הזיהוי היה שגוי. הסוגיה העובדתית העיקרית הייתה האם ההרשעה יכולה לעמוד על זיהויה של המתלוננת, עליה ערער המערער. בית המשפט פירט את נסיבות המקרה, לרבות עדותו של המתלונן, עדויות עוברי אורח ששמעו את המתלונן מזהה את המערער זמן קצר לאחר התקיפה, וראיות תומכות נוספות כגון התנהגותו החשודה של המערער במהלך מעצרו. בית משפט קמא מצא את הזיהוי אמין ואובייקטיבי, וההרשעה התבססה על ראיות חזקות. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וציינה את הזהירות המרבית הנדרשת במקרים המבוססים על עדויות זיהוי בודדות, אך קבעה כי בית משפט קמא נקט זהירות וכי ההרשעה מבוססת. בית המשפט התייחס גם לטענות אחרות של המערער בדבר הזיהוי, המניע והמשקל שניתן לעדויות מסוימות, ולא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערער להרשעה פחותה ואישר את העונש, בהתחשב בחומרת העבירה. השופט ג'ובראן והשופט מלצר הסכימו עם ההחלטה.