ת"א 61345-06-18

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב הבעלות והשימוש ברכוש משותף בבית משותף הממוקם ברחוב יוסף בן מתתיהו בבאר שבע, בבעלות גורמים שונים. התובעת, בעלת חנות אחת, טענה כי הנתבעים, בעלי חנויות אחרות באותו בית משותף, פלשו ובנו על הרכוש המשותף, ובכך מנעו מהתובעת לעשות בו כל שימוש. מנגד, טענו הנתבעים כי בפועל הייתה חלוקה של השטח המשותף, וכי המצב הנוכחי קיים שנים רבות בהסכמת כל הצדדים. השופטת פתחה בהתייחסות לטענת התובע בדבר זיוף חתימות על מסמכי תכנון. השופט קיבל את הטענה כי החתימות על כמה מסמכים זויפו, אך לא ניתן לקבוע מי אחראי לזיופים. עם זאת, הדבר לא השפיע על תוקפן של ההחלטות התכנוניות שהתקבלו על סמך מסמכים אלה, שכן התובעת לא בחרה לערער עליהן מנהלית. באשר להסכמת התובע והנתבע מס' 2, קבע השופט כי כל הסכמה להעברת זכויות במקרקעין חייבת להיות מפורשת ולא משתמעת. בעוד הסכמה לשימוש ברכוש המשותף יכולה להיות משתמעת, היא עדיין תהיה ניתנת לביטול. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי רכשו זכויות בקניין בדרך של החזקה שלילית, שכן השימוש הייחודי בנכס על ידי הנתבע מס' 1 לא חרג ממגבלת 25 השנים. לסיכום, השופט הורה להשיב את המצב על כנו כך שיאפשר לכל הדיירים להשתמש בנכס המשותף, ונתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בלעדי בכל חלק מהשטח המשותף, אלא אם כן כל הצדדים הגיעו להסכמה אחרת. הנתבע מס' 1 חויב לשלם לתובע 12,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוך 30 יום. לשני הנאשמים הוזכרה זכותם לערער על פסק הדין כעניין שבדין.