ה"פ 20781-05-12

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת המבקשים, אשר ביקשו לפנות את המשיב מחלקת מקרקעין. המבקשים, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, הצליחו לטעון כי מילאו את התנאים הדרושים להוכחת זכאותם במקרקעין הנדונים, כמפורט בסעיף 8 לפקודת הקרקעות. תנאים אלה כללו: פרסום הודעה על כוונה להפקיע את הקרקע ברשומות, פרסום הודעה על מסירת החזקה, הגעת המועד שנקבע בהודעה וסירוב הבעלים לאפשר למבקשים לתפוס את החזקה. השופט דחה את טענותיו הנגדיות של המשיב, אשר הטילו ספק בתוקפו של הליך ההפקעה ובחוסר הצורך המיידי הנטען של המבקשים בקרקע. השופט קבע כי המבקשים לא נדרשו למסור הודעה אישית למשיב על כוונתם להפקיע, שכן המשיב לא נרשם כבעל זכויות כלשהן במקרקעין. כמו כן, דחתה השופטת את הטענה כי חל שיהוי בלתי סביר ביישום תכנית ההפקעה, וקבעה כי המבקשים פעלו בשקידה וכי העיכוב נובע מהקושי לזהות את הבעלים והפולשים הרבים בקרקע. עוד קבעה השופטת כי המבקשים הוכיחו צורך מיידי במקרקעין וכי המשיב לא הצליח לבסס זכויות קנייניות כלשהן בקרקע. לפיכך, התקיים התנאי של צורך מיידי בהשגת החזקה. עוד קבעה השופטת כי המבקשים לא נדרשו לצרף את הבעלים הרשומים של הקרקע כצדדים לתביעה, שכן ההליך לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות אינו תלוי בבעלות המבקשים בקרקע. בנוסף, דחתה השופטת את טענות המשיב לפיצוי בגין השקעותיו במקרקעין, וקבעה כי המשיב לא הביא כל ראיה לזכויותיו או השקעותיו הנטענות. בית המשפט דחה גם את טענות המשיב כי הוא זכאי לדיור חלופי מכוח סעיף 194 לחוק התכנון והבניה או סעיף 39 לחוק אזורי שיקום. לבסוף, השופט לא הכריע בנסיבות השנויות במחלוקת סביב הריסת המבנה בקרקע, שכן לא היה צורך לקבוע את סיבת ההריסה במסגרת הליך זה. המשיב חויב לפנות את הקרקע ולמסור את החזקה למבקשים עד למועד שנקבע, והשופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.