ע"א 369/76

תקציר

נסוב סביב סכסוך שכר טרחה מקצועי במסגרתו תבע המערער, עורך דין במקצועו, את המשיבים בסכום כולל של 255,220 לירות. המערער הגיש תחילה בקשה לפסק דין מקוצר, אך בהמשך הסכים כי המשיבים יוכלו להגן על עצמם, אם כי עמד על כך שהתביעה תישאר בהליך מקוצר. לאחר מספר פסקי דין וערעורים, החליטה הערכאה הנמוכה יותר כי יש לברר את התביעה בהליך רגיל, החלטה עליה ניסה המערער לערער באמצעות בקשות שונות. פסק הדין הסופי דחה את בקשת המערער לחדול מלפעולתו, שכן הוא נתפס כניסיון לעקוף את החלטתו הקודמת של בית המשפט ולשלול מהמשיבים יתרון שצברו. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך הדגשת סמכויות שיקול הדעת הנרחבות של בתי המשפט בעניינים אלה והצורך לכבד את החלטות הערכאה הראשונה. המערער, שהוא עורך דין, חויב לשאת בהוצאות הערעור, בסך 5,000 לירות. פסק הדין קבע נחרצות כי בית המשפט לא יסבול ניסיונות לעקוף את החלטותיו באמצעות התדיינות משפטית מיותרת וכי היתרון של הליך מקוצר מזורז הוא הן לתובע והן למערכת בתי המשפט. החלטה זו ניתנה כדי למנוע מהמערערת לנסות להגיש מחדש את התביעה בהליך מקוצר, ובכך לחסוך מהמשיבים התדיינות משפטית ממושכת נוספת.