ה"פ 257/07

תקציר

המבקשים, יורשיו של נביה מחמוד מרעי המנוח, ביקשו פסק דין הצהרתי לפיו יש להם זכות בעלות בחלקת אדמה בכפר חורפיש, הרשומה כיום על שם אחיהם, המשיב הפורמלי. על המקרקעין הוטל עיקול שנרשם על שם גרושתו של המשיב, הזוכה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל בגין חובו של המשיב כלפיה. המבקשים ביססו את תביעתם על הסכם מתנה משנת 1991 בין המנוח לבין המשיב הפורמלי. המשיב והנושה שלו טענו כי תביעת המבקשים נדחתה בזמן ונעשתה בחוסר תום לב, וכי ההסכם מזויף וחסר תוקף. יתר על כן, גם אם ההסכם היה אמיתי, זכותו של הנושה בנכס באמצעות עיקול גוברת על זכותו של מקבל התחייבות מתנה. המבקשים לא הצליחו להוכיח כי הזוכה ידע על ההסכם וכי שינו את עמדתם על בסיסו. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי הזכות בנכס בדרך של עיקול עדיפה על טענת המבקשים, וכן מצא טעם בטענות נוספות של המשיבים בדבר שיהוי וחוסר תום הלב של המבקשים. המבקשים חויבו לשלם למשיב 10,000 ₪ דמי שכירות ומע"מ. לפיכך, הבקשה למתן פסק דין הצהרתי נדחתה.