פ"א 17376-09-18

תקציר

המשיבה טענה כי אין הצדקה למתן ארכה של שישה חודשים למבנה, אך היא לא ערערה על היבט זה של ההחלטה. המשיב הבהיר כי לא היו בעיות טכניות בביצוע צו ההריסה, למעט השטח בו עומד כיום המבנה, וכי כבר חלף פרק זמן סביר לקיום הצו. שופט הערעור הסכים עם החלטת בית משפט קמא לדחות את הערעור על צו ההריסה. הם מצאו כי אכן נפלו פגמים בתצהיר שהוגש ליו"ר הוועדה התומך בצו, לרבות מדידות שגויות והשמטת הליכים משפטיים קודמים. עם זאת, ליקויים אלה לא נחשבו עילה מספקת לביטול הצו. השופט הדגיש כי העבודה שבוצעה הייתה בלתי חוקית, והתקיימו הדרישות לצו. עוד נמצא כי התקיימה התייעצות מספקת טרם הוצאת הצו. באשר למשמעות הפגמים קבעה השופטת כי הם אינם מהווים פגם חמור, ואין זה סביר כי התוצאה הייתה שונה אילו הוצג ליו"ר הוועדה המידע הנכון. השופט התייחס למקרים קודמים שבהם התגלו ליקויים בהוצאת צווי הריסה אך לא הביאו לביטולם. בסופו של דבר דחה השופט את הערעור, תוך שהוא מדגיש את ההיקף המצומצם של ההתערבות השיפוטית במקרים כאלה ואת החשיבות של אכיפה מהירה של צווי הריסה מנהליים. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים.