ת"א 1600/04

תקציר

התובע, שנפגע לאחר שנפל לבור במדרכה בתחום השיפוט של העירייה הנתבעת, תבע את הנתבע בגין רשלנות. התובע טען כי התאונה אירעה בשל מחדל העירייה לתחזק את המדרכה בבטחה. העירייה טענה כי לא ידעה מראש על המפגע וכי התובע התרשל באופן תורם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת, והטיל על העירייה את האחריות לנפילתה. השופטת ביססה החלטה זו על מספר גורמים: עדותו המהימנה של התובע, הנתמכת בעדי ראייה, צילומי האירוע והודאת העירייה בקיומו של המפגע. יתר על כן, העירייה נמנעה מלהביא עדים או ראיות כלשהם לסתור את טענות התובע, ובמקום זאת הסתמכה על הגנה המבוססת על רשלנותו התורמת הנטענת של התובע. השופט דחה טענה זו והדגיש כי אין לצפות מהולכי רגל ללכת עם הראש למטה כדי להימנע ממכשולים. באשר לאחריות לתאונה, ציינה השופטת את חובת הזהירות הכללית של העירייה לשמור על מדרכות בטוחות ואת הימנעותה מנקיטת אמצעים סבירים לזיהוי מפגעים ולטיפול בהם. השופטת הזכירה גם את עברה הרפואי של התובעת, אך מצאה כי היא אכן תפקדה בעבודה פיזית לאחר התאונה, ופסק לה פיצויים בגין אובדן השתכרות, בעבר ובעתיד. לתובע נפסק פיצוי בגין סיוע סיעודי וביתי, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכאב וסבל בסך 495,747 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין כלל הפרשי ריבית והצמדה כמתחייב בחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום התשלום.