ת"א 2982-04-08

תקציר

התובעת, אם לארבעה ילדים, תבעה מספר גורמים רפואיים ורופאים שהיו מעורבים בטיפול בבנה הבכור, שסבל ממחלת מוח לא מאובחנת, ובמעקב אחר הריון התאומים שלאחר מכן, שהביא ללידת שני ילדים הסובלים מאותה מחלה מסתורית. התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא הבהירו את מהות מחלתה של הבכורה, ולא הזהירו אותה מפני הסיכון להישנות המחלה בהריונות עתידיים, ולכן נכנסה להריון עם התאומים, והתרשלה במעקב אחר ההיריון, שהוביל ללידת התאומים בליבם. עוד טענה התובעת כי הנתבעים התרשלו בכך שלא אבחנו את מחלתם של התאומים במהלך ההיריון, וכי לו היו עושים כן, היא הייתה מפסיקה את ההיריון באופן יזום. הנתבעים טענו כי בנה הבכור של התובעת סובל ממחלה נדירה שמקורה טרם אובחן, וכי התאומים סובלים ממחלה אחרת, שלא ניתן היה לאבחן במהלך ההיריון. עוד נטען, כי התובעת קיבלה את הייעוץ הגנטי הנדרש, וכי בכל מקרה, רשלנותה של התובעת תרמה לנזק, שכן בחרה שלא לעבור חלק מהבדיקות אליהן הופנתה, ולא טרחה לברר את תוצאות הבדיקות הגנטיות שבוצעו לה ולבעלה. בית המשפט קבע כי הרופא המטפל התרשל בכך שלא הפנה את התובעת למרפאה להריון בסיכון גבוה מיד עם היוודע דבר הריונם של התאומים, וכי המרפאה לייעוץ גנטי התרשלה בכך שלא דאגה לכך שההורים יקבלו את תוצאות הבדיקות הגנטיות והשלכותיהן. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין קשר סיבתי בין רשלנות הרופא המטפל לבין הנזק שנגרם, שכן לא ניתן היה לאבחן את מחלת התאומים במהלך ההיריון. עוד קבע בית המשפט כי רשלנותה של התובעת תרמה לנזק, שכן היא בחרה שלא לבקש הבהרות לגבי תוצאות הבדיקות הגנטיות, ובחרה להיכנס להריון למרות הסיכון להישנות המחלה, ולפיכך חויבו ההורים לשפות את בית החולים הרשלני בשיעור של 30% מכל סכום שהיה עליו לשלם לתובע.