ת"א 8892/06

תקציר

התובע, עו"ד יואל בורשטיין, בעל משרד עורכי דין, הגיש תביעת לשון הרע נגד המדינה. לטענת התובע, במאי 2006 פנה אליו לקוח, מר ל', בעניין פלילי. התובע, עו"ד זוהר גיאת, אמר לכאורה לאביה של המתלוננת (חתנו של מר ל') כי עליו להחליף עורך דין. כתוצאה מכך, פיטר מר ל' את התובע ושכר עורך דין אחר. התובעת טוענת כי דבריה של גיאת מהווים לשון הרע. בתחילה הוגשה התביעה נגד גיאת באופן אישי, אך לאחר שהמדינה הודיעה כי גיאת חסינה מפני התביעה, היא הופנתה נגד המדינה. השופט קבע כי לשון הרע הנטענת לא הוכחה. עדותו של מר ט', אביה של המתלוננת, עליה הסתמכה התביעה, הייתה בעייתית, מבלבלת ולא קוהרנטית. יתרה מכך, עדותה של גיאת הכחישה את האמירות המכפישות והייתה משכנעת יותר. כמו כן, האמירות שיוחסו לגיאת - לפיהן לא הכיר את התובעת - אינן מהוות לשון הרע. הם היו בנאליים ולא פגעו בשמו הטוב של התובע. גם אם הם נתפסו כלשון הרע קלה, הם היו עניינים של מה בכך ולא היוו עילת תביעה. בנוסף, התייחסה השופטת לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המגן על פרסומים שנאמרו על ידי בעל דין או בא כוחו במהלך דיון שיפוטי. שיחתה של גיאת עם מר ט' נכנסה לגדר הוראה זו, שכן היא התנהלה במסגרת תפקידו כפרקליט המטפל בתיק הפלילי. לא היה חוסר תום לב או חוסר קשר להליך המשפטי. לפיכך, התביעה נדחתה גם בעילות אלה. בסיכומו של דבר, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של המדינה, בסך 4,500 ₪, עד ליום 1.4.2007.