ת"א 62731-07-18

תקציר

המבקשת, המנהלת חשבון בנק בבנק המשיב, הגישה בקשה לצו מניעה קבוע שימנע מהבנק לסגור את חשבונה. הבנק זיהה בחשבון פעילות חריגה שאינה תואמת את הפעילות הפיננסית הצפויה וביקש הסברים והתייחסויות לפעולות החריגות. המבקשת טענה כי דרישות הבנק אינן מפורטות דיין וכי היא מוכנה לספק את האסמכתאות הדרושות לאחר שתינתן לה רשימה מפורטת. הבנק, לעומת זאת, טען כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לפעולות החריגות והחליט לסגור את החשבון. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את סגירת החשבון עד להכרעה בתביעה העיקרית. בית המשפט בחן את סבירות החלטת הבנק, בהתחשב בראיות ובטיעונים שהציגו הצדדים. התברר כי חשבונו של המבקש אכן שימש צינור לעסקאות פיננסיות לטובת מי שלא היו רשומים כבעלי חשבון, מה שעורר חשש להלבנת הון. בית המשפט מצא כי הבנק לא פעל באופן בלתי סביר בסירובו לנהל את החשבון עוד, במיוחד נוכח הימנעותו של המבקש ממתן הסברים מספקים לפעילות החריגה. יתר על כן, המבקש לא הוכיח די הצורך נזק מהותי שייגרם כתוצאה מסגירת החשבון, בעוד שלבנק הייתה חובה חוקית לנקוט בפעולות אלה למניעת הלבנת הון. לפיכך נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, המאפשר לבנק לסגור את החשבון. החלטה זו ניתנה דווקא לצורך הכרעה בצו המניעה הזמני ולא הכריעה מראש את תוצאת התביעה העיקרית. הוצאות לא נפסקו למי מהצדדים נוכח התנהלותם של המבקש והמשיב.