תפ"ח 22518-03-11

תקציר

הנאשמים, שני קטינים בני 17 ו-16, הורשעו ברצח בכוונה תחילה של חברם לכיתה ושכנתם, ק.ע., מתוך קנאה. הם פיתו את ק.ע. להגיע לוואדי סמוך לרהט בתואנות שווא, דקרו אותו לפחות תשע פעמים וגרמו למותו. כדי להסתיר את הגופה ואת מעורבותם, הם שרפו אותה וניסו לטייח את זירת הפשע. הם הורשעו גם בקשירת קשר לביצוע פשע, השמדת ראיות ושיבוש הליכי משפט. בית המשפט שקל את גילם הצעיר של הנאשמים ואת נסיבותיהם, אך גם את האכזריות והתכנון הקיצוניים הכרוכים בעבירה. למרות מיעוטם, בית המשפט מצא כי הם מבינים היטב את מעשיהם ואת תוצאותיהם, ומעשיהם המחרידים מצדיקים את העונש המרבי. שני הנאשמים נידונו למאסר עולם וחויבו לשלם פיצויים בסך 250 אלף שקל למשפחתו של ק.א. פסק הדין פירט את ההשפעה ההרסנית של העבירה על משפחתו של ק.ע., והדגיש את הצורך בעונש חמור שישקף את חומרת העבירה וירתיע מפני מעשים כאלה. התביעה ביקשה מאסר עולם, ואילו ההגנה ביקשה עונש מופחת, תוך הדגשת חרטת הנאשמים וגילם הצעיר. בסופו של דבר גזר בית המשפט את מאסרי העולם, וקבע כי נסיבות המקרה נופלות בגדר זדון ואכזריות קיצוניים, המצדיקים את העונש המרבי הקבוע בחוק, ללא קשר לגיל הנאשמים.