ת"פ 34475-09-23

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונש שיש לתת לנאשם. השופט מסביר בפירוט את השיקולים מאחורי העונש, תוך התייחסות לחוקים רלוונטיים ופסקי דין קודמים. על פי חוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימות, כלומר צריך להיות יחס הולם בין חומרת העבירה לבין העונש. הכרעת הדין מפרטת את שלושת שלבי גזר הדין, שהם קביעת מכלול הענישה ההולם, בחינת חריגים ובחינת שיקום או הרתעה, וקביעת העונש ההולם. השופט משקלל את הערכים החברתיים הנפגעים מהעבירות, ובהם ההגנה על הרכוש הפרטי, הביטחון האישי ושלטון החוק. חומרת העבירות נבחנת על פי נסיבותיהן, כגון רמת התכנון, מספר השודדים, המיקום והפגיעה הפוטנציאלית שנגרם. השופט שוקל גם את הנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות עברו הפלילי של הנאשם, וחייו האישיים, לצד שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות והודאתו באשמה. בהתבסס על כל הגורמים הנ"ל, השופט קובע את טווח הענישה המתאים לתיק העיקרי להיות 26 עד 38 חודשי מאסר. בתיקים המצורפים, הכוללים נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ועבירות תנועה נוספות, קובע השופט את טווח הענישה שבין חודשי מאסר בודדים ל-20 חודשי מאסר. לאחר מכן קובע השופט את העונש הספציפי, וגוזר על הנאשם 36 חודשי מאסר, לצד 3 שנות מאסר על תנאי ו-36 חודשי פסילת רישיון הנהיגה. לנאשם יש גם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.