בג"צ 8262/02
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון קבע כי החלטת המשיב להרוס את בית העותר, בו התגורר וביצע פיגוע מחבל מתאבד, תקפה. בית המשפט קבע, כי המשיב אמנם לא הוציא צו בכתב כנדרש, אך ההליך שננקט בו אינו פוסל את ההחלטה משום שלעותרים ניתנה הזדמנות להתנגד ולערער. בית המשפט נמנע מלהתערב בהפעלת שיקול הדעת של המשיב, בהתבסס על הערכות גורמי הביטחון כי הריסת בתי מחבלים מתאבדים יכולה לשמש גורם מרתיע. אין די בטענות העותר כי המשפחה לא הייתה מודעת לתוכניות המחבל וכי ההריסה תגרום להם נזק מיותר, כדי לבטל את ההחלטה, במיוחד נוכח אופיים הקיצוני של פיגועי ההתאבדות. פסק הדין הדגיש את תפקידו המצומצם של בית הדין בבחינת החלטות צבאיות, תוך התמקדות בחוקיות ההליך ובסבירות שיקול הדעת המופעל. במקרה דנן, היו בידי המשיב ראיות משמעותיות למעשיו של המחבל ולתפקידו של הבית כנקודת מוצא, ומטרת ההרתעה הייתה סיבה מוצדקת להריסה. השופטת ביניש, המשנה לנשיאה אור והשופט לוי הסכימו עם ההחלטה והדגישו את הצורך בצו כתוב במקרים עתידיים.
חקיקה מקושרת
בג"צ 8262/02 עבד אל קאדר אבו סלים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, עליון (2.10.2003)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.