ע"א 80/87

תקציר

השאלה המרכזית העומדת לדיון בערר זה היא האם ועדת תכנון אחראית לנזקים שנגרמו לרוכשי הקרקע עקב הצהרה כוזבת בדבר תכנון הקרקע, אשר נמסרה לנפגעים ושימשה עבורם תמורה מרכזית בעת רכישת הקרקע. הרוכשים, שהיו קבלני בניין, ערכו מזכר הבנות עם בעלי הקרקע, בו הסכימו לרכוש את הקרקע בתנאי שהבנייה על הקרקע לא תוקפא וניתן יהיה לקבל אישור לבניית בניין בן 16 דירות. הרוכשים שכרו אדריכל שהגיש בקשה להיתר בשם הבעלים, והוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתנה אישור עקרוני לשש עשרה דירות. החלטה זו נמסרה בעל פה לרוכשים, שחתמו לאחר מכן על חוזה לרכישת הקרקע. מאוחר יותר ביטלה הוועדה את החלטתה. כתוצאה מכך נגרם לרוכשים הפסד כאשר מכרו את המגרש במחיר נמוך מזה ששילמו עבורו. בית המשפט בערכאה הראשונה קבע כי החלטת הוועדה באופן עקרוני הייתה רשלנית, אך פסק לטובת הוועדה בנימוק שבקשת ההיתר הוגשה על ידי הבעלים, ולכן הוועדה לא יכלה לצפות את נזקי הרוכשים. עוד נמצא כי הרוכשים תרמו לנזקם ברשלנותם. כעת קבע בית המשפט העליון כי הוועדה חבה לרוכשים חובת זהירות. למרות שהחלטת הוועדה העקרונית התקבלה בתגובה לפניית הבעלים, היא היוותה מסירת מידע, כאשר מסירת מידע שגוי היא התנהגות רשלנית. בית המשפט מצא כי היה על הוועדה לצפות מראש את פוטנציאל המכירה של הקרקע ואת הנזק שנגרם לרוכשים בעקבותיה, במיוחד לאור העובדה שההחלטה העקרונית נמסרה לרוכשים בעל פה טרם חתימתם על החוזה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי רשלנות הרוכשים אכן תרמה לנזקם, שכן היה עליהם לדעת כי תכנית בפיקדון עשויה להשתנות. עם זאת, בית המשפט ייחס רק 40% מהנזק לרשלנות התורמת של הרוכשים. בית המשפט קיבל את שיטת חישוב הנזקים של הערכאה הראשונה, שהיא ההפרש בין המחיר ששילמו הרוכשים עבור הקרקע לבין המחיר שבו מכרו אותה, אך הורה להחזיר את התיק לבית המשפט של הערכאה הראשונה לצורך הערכה מפורטת של הנזקים. ועדת התכנון חויבה לפצות את הרוכשים על 60% הנותרים מהנזק לאחר ניכוי תרומת הרוכשים, ולשלם 5,000 שקל עבור הוצאות הערר שלהם.