ת"פ 8092/05

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשם מכל האישומים מחמת ספק סביר. כתב האישום מייחס לנאשם חבלה בכוונה להחמיר חבלה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין. כתב האישום נבע מאירוע שהתרחש ביום 26.2.05 בכלא דקל, בו שהו הנאשם והמתלונן. על פי כתב האישום, הנאשם התקרב למתלונן מאחור ודקר אותו בדוקרן מאולתר בעת שהאחרון צפה בטלוויזיה. המתלונן טען כי הנאשם איים עליו שלא ידווח על האירוע ומנע ממנו לפנות לעזרה. עם זאת, הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי המתלוננת סובלת מבעיות נפשיות ומשמיעה האשמות שווא. עניינה של התביעה הסתמך בעיקר על עדותה של המתלוננת, שלא הייתה עקבית והעלתה ספקות. בתוך כך, עדותו של הנאשם הייתה נחרצת והכחיש כל מעורבות באירוע. השופט בחן לעומק את עדויות המתלונן והנאשם. הם הציגו שתי גרסאות שונות לאירועים, והתביעה לא הצליחה להביא ראיות משמעותיות לתמיכה בטענות המתלוננת. בנוסף, השופט זיהה כשלי חקירה משמעותיים מצד הרשויות, שלא ביצעו חקירות יסודיות של האסירים האחרים ולא בחנו כראוי את זירת הפשע. ראיות מכריעות, כמו הדוקרן ששימש לכאורה בפיגוע, לא טופלו כראוי, ועדים פוטנציאליים לא נחקרו. מחדלים אלה פגעו קשות ביכולתה של ההגנה להציג הגנה איתנה. זאת ועוד, עברו הנפשי של המתלונן והתבטאויותיו הסותרות מטילים ספק באמינותו. השופט הדגיש כי חששה של המתלוננת מפני הנאשם, כמניע לכאורה לשתיקתו, אינו משכנע. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שמישהו אחר בתא תקף את המתלוננת, וכשלי החקירה מנעו בדיקה יסודית של המקרה. לפיכך, קבע השופט כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר וזיכה אותו מכל אשמה.