ע"פ 9839-12-11

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר שלא להרשיע נאשם שזייף מסמך. הנאשם הודה כי חתם על תעודה מזויפת לפיה מישהו התמחה אצלו במשך חצי שנה כמתקין גז פחמן. המסמך המזויף שימש את הצד השני ששמו מופיע בתעודה כדי לנסות לקבל רישיון ממשרד התמ"ת. במסגרת הסדר טיעון הסכימו הצדדים לשקול תסקיר מבחן טרם הרשעה. התסקיר המליץ להימנע מהרשעה שכן הדבר עלול לפגוע קשות בשיקומו הנפשי והמקצועי של הנאשם. בית משפט קמא אימץ המלצה זו, אך בית המשפט העליון הרשיע את הנאשם בזיוף מסמך בכוונה. בית המשפט העליון קבע כי חומרת העבירה, מסוכנותה הפוטנציאלית לציבור והיעדר קשר ישיר בין הרשעה לליקוי בשיקום גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט הדגיש כי ניתן לשקול את קבלת האחריות של הנאשם ואת נסיבותיו האישיות במהלך גזר הדין. לפיכך, הערעור התקבל, ההחלטה שלא להרשיע בוטלה, והתיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין.