עמ"ש 44530-05-21

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו וקבע כי המשיבים הצליחו להוכיח, בהסתברות של למעלה מ-50%, כי המנוח נעדר יכולת נפשית לבצע העברת מתנה תקפה. עדותו של העד המומחה, אף שבתחילה תמכה בטענת המערערים, התערערה במהלך החקירה הנגדית, והטילה ספק בכשירותו של המנוח. מסמכים רפואיים שהוצגו בבית המשפט הצביעו על כך שהמנוח סבל מכאבים וסבל מירידה קוגניטיבית, לרבות אובדן זיכרון, ודיכאון. עובדה זו, יחד עם נסיבות נוספות סביב העברת המתנה, הובילו את בית המשפט למסקנה זו. נסיבות אלו כוללות את חוסר יכולתו של המנוח קרוא וכתוב, אי עמידה או אימות של כוונות המנוח על ידי עורך הדין לפני כן, נוכחות צדדים שלישיים בעת החתימה, והיעדר ייצוג משפטי לנפטר. בנוסף, ציין בית המשפט כי המתנה סותרת את הוראות צוואת המנוח, שנוסחה רק שנה קודם לכן, דבר המצביע על שינוי כוונות שלא הוסבר כראוי. הצטברות עובדות אלה הייתה מכרעת בקביעת תקפותה של המתנה. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי בניית בית על הקרקע, כפי שנטען על ידי המשיבים, אינה מקנה כל זכות לגיטימית בנכס. הבנייה התרחשה במהלך חייו של המנוח, והקבלן היה מודע לכך שהקרקע אינה שייכת לו. באשר לטענת המערערים כי המנוח היה צלול, בית המשפט הכיר בכך שקוהרנטיות בתיאור אירועי העבר אינה מעידה בהכרח על הבנה של עסקאות משפטיות, במיוחד כשמדובר במתנה בעלת ערך משמעותי. השופט נפתלי שילה הציע לדחות את הערעור ולהטיל על המערערים הוצאות והוצאות משפט, שנקבעו על סך של 40,000 ₪. השופטים, השופטת צילה צפת, המשנה לשופט עבד והשופטת עינת רביד, הסכימו עם ההחלטה. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.