בש"א 19907/06

תקציר

המשיב, בנק דיסקונט, הגיש תביעה בפסק דין מקוצר כנגד המבקשים, שהם בעלי המניות והדירקטורים היחידים בחברת קרלטון נהריה בע"מ, שהפעילה את מלון קרלטון בנהריה. החברה נקלעה לקשיים כלכליים ולקחה הלוואות מהבנק, אך לא הצליחה להחזיר אותן. הבנק טען כי לחברה יתרת חובה בסך 5,926,751.78 ש"ח, וביקש לקבל בחזרה סכום זה, בצירוף ריבית, מהמבקשים על סמך כתב ערבות משנת 1978 עליו חתמו. המבקשים ביקשו להגן על התביעה, וטענו כי הבנק גבה ריביות שלא כדין, כי לא היו מודעים לחיובי היתר וכי פג תוקפו של כתב הערבות. עוד נטען כי הנאמן שמונה בעת פירוק החברה גרם להפסדים משמעותיים, וכי תביעת הבנק כללה חוב שאינו קשור לתשלומי החברה. השופט קבע כי המבקשים יכולים להגן על התביעה באופן חלקי. הם יכלו לערער על חיובי הריבית של הבנק, שכן המבקשים לא ויתרו במפורש על זכויותיהם, והיו ראיות לכך שהבנק גבה ריביות שגויות. עם זאת, השופטת לא אפשרה למבקשים להתגונן בטענה להפסדים לכאורה שנגרמו לנאמן, שכן טענות אלה היו צריכות לעלות בבית המשפט לפירוק. השופטת גם אפשרה למבקשים להתגונן מהטענה בעניין כתב הערבות, שכן יש מקום לטענתם כי פג תוקפו, והבנק לא מסר הודעה שנתית על תוקפו. כמו כן הותר למבקשים להבהיר את עמדתם לגבי החוב שאינו קשור לתשלומי החברה. השופט הורה לתצהיר המבקשים וחוות דעת מומחה לשמש כתב הגנה שלהם, וקבע את שכר טרחת עורכי הדין בגין הבקשה על סך 50,000 ₪, שישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והשופטת עודדה אותם לחפש הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.