רע"פ 10738/08

תקציר

המבקש הורשע בנהיגה בשכרות וסירב למסור דגימת נשיפה כנדרש בחוק. היא נידונה על ידי בית המשפט לתעבורה ל-24 שנות פסילת רישיונה, בין שאר העונשים, וערעוריה לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון לא צלחו. בית המשפט קבע כי סירובה לשתף פעולה עם בדיקת הנשיפה אינו מצביע על נסיבות חריגות המצדיקות הקלה בעונשה, במיוחד לאור העובדה שיש לה עבר של עבירות תנועה. המבקשת טענה כי סירובה נבע מחשש למכשור רפואי, וכי אין הוכחה לשכרותה מעבר לחזקת הסירוב. עם זאת, השופטים לא השתכנעו והדגישו את ההשפעה המרתיעה של עונש המינימום הקבוע בחוק לנהיגה בשכרות. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי רשות ערעור תינתן רק בנסיבות חריגות, מה שלא היה המקרה כאן, וכי טענות בדבר חומרת העונש בלבד אינן עילה מספקת. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך שמירה על פסק הדין המקורי ושמירה על תקופת שלילת רישיון מינימלית של שנתיים.