רע"א 49111-03-19

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעה נגד חברת ביטוח. המערערת טענה כי יש לדון בתביעת המשיב בבית משפט אזרחי משום שהיא נוגעת לביטוח תאונות אישיות, ולא לקופת גמל או קרן פנסיה. סמכותו של בית הדין לעבודה מוגדרת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, המקנה לבית הדין סמכות שיפוט בלעדית בתביעות הקשורות לקופות גמל. המונח "קופת גמל" מוגדר עוד בחוק הגנת השכר ובחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. לטענת המערערת, מאחר שפוליסת הביטוח הנדונה לא נכנסה להגדרת קופת גמל, לא הייתה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה. המשיב, לעומת זאת, טען כי פרשנותו המרחיבה של סעיף 24, כפי שהותוותה בחוק מנורה, משמעה שכל תביעות המעסיקים או החברים כנגד הקרן מצויות בסמכותו של בית הדין לעבודה. השופט הסכים עם פרשנותו של המערער וקיבל את הערעור. החלטת הערכאה הנמוכה יותר בוטלה והתיק הוחזר לדיון. עוד קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.