עפ"ת 3315-09-25

תקציר

בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בתיק בן אפרים נ' בן אפרים נ. מדינת ישראל* בערעור על החלטת בית משפט קמא לדחות בקשה לביטול גזר דין שניתן שלא בנוכחותו של המבקש. המבקש, אלון בן אפרים, ביקש לערער על הרשעתו בנהיגה במהירות מופרזת, שהתרחשה לאחר שלא התייצב למשפטו. **העיקרון המשפטי: קבילות ראיות חדשות בשלב הערעור** הסוגיה המשפטית המרכזית הנדונה בהחלטה זו סובבת סביב קבילותן של ראיות חדשות ברמת הערעור. בית המשפט מצטט במפורש את סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המעניק לערכאות הערעור סמכות לאסוף ראיות חדשות. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי סמכות זו אינה בלתי מוגבלת ומונחית על ידי הפסיקה המקובלת. שלושה שיקולים עיקריים קובעים את החלטת בית המשפט להתיר ראיות חדשות בשלב זה: * **אפשרות להגשה בבית משפט קמא:** ערכאת הערעור תבחן אם ניתן היה להציג את הראיות באופן סביר בפני בית המשפט קמא בערכאה הראשונה. * **עקרון סופיות השימוע:** עיקרון זה מדגיש את החשיבות של הבאת הליכים משפטיים לסיומם ומרתיע פתיחה מחדש של תיקים עקב עיכובים או פיקוח של הצדדים. * **סיכוי לשנות את תוצאת פסק הדין:** בית המשפט ישקול אם להצגת הראיות החדשות יש סבירות משמעותית לשנות את פסק הדין המקורי. נראה כי זהו הגורם הקריטי ביותר בקביעת בית המשפט. **חידוש משפטי: יישום הגנת הצורך בהקשר של הנחיות פיקוד העורף** בקשתו של המבקש לצרף מסרונים מפיקוד העורף נועדה לבסס הגנת צורך לפי סעיפים 34י ו-34יא לחוק העונשין. המבקש טען כי אזעקה שנשמעה במהלך נסיעתו אילצה אותו להאיץ כדי להגיע למקום מבטחים. ניתוח ההגנה הזו על ידי בית המשפט מעלה שיקול מורכב: נורמות ההתנהגות שנקבעו על ידי פיקוד העורף במצבי סכנה מיידית. בית המשפט הדגיש כי פיקוד העורף, שהוסמך על פי חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, נותן הנחיות ספציפיות לאזרחים בשעת חירום. במקרה הספציפי הזה, הודעות הטקסט הצביעו על אזעקה עקב חדירת כלי טיס לא מזוהה. בית המשפט השווה את פעולתו של המבקש (נהיגה במהירות מופרזת) להנחיות הרשמיות של פיקוד העורף, שהמליצו לנהגים: "לרדת מהרכב מעבר לכביש או לגדר ההפרדה, לשכב על הקרקע ולהגן על ראשך בידיים" כאשר אין באפשרותם להגיע מיד למקום בטוח. באופן מכריע, בית המשפט מצא כי "לא הייתה הוראה להאיץ את הרכב כדי להגיע לחוף מבטחים". **מסקנה על הגנת הצורך:** בית המשפט הגיע למסקנה כי גם אם התקיימו היסודות הראשוניים של הגנת הצורך, הרי שפעולותיו של המבקש היו "בלתי סבירות בנסיבות העניין כדי למנוע את הפגיעה" (סעיף 34י לחוק העונשין). הסיבה לכך היא שמעשיו סתרו את פרוטוקולי הבטיחות שנקבעו. במקום לנסוע במהירות מופרזת, היה על המבקש לעצור את רכבו ולחפש מחסה. לכן, המשך המסע במהירות גבוהה נחשב לפעולה המסכנת את חייו, ולא כפעולה של שימור עצמי כדי למנוע איום מיידי. זה מייצג פרשנות משפטית משמעותית שבה הנחיות בטיחות שנקבעו מרשות רלוונטית יכולות לעקוף או לשלול הגנת טענת צורך. **תוצאות הערעור:** בשל אי עמידה באחד משלושת השיקולים המרכזיים לקבלת ראיות חדשות בשלב הערעור, ובמיוחד היעדר פוטנציאל לשינוי התוצאה, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לצרף את המסרונים וכתוצאה מכך דחה את הערעור. בית המשפט הדגיש את אחריותו של המבקש להבטיח את נוכחותו בדיונים בבית המשפט ואת עקרון הסופיות בהליכים משפטיים.