רע"א 4187/12

תקציר

במקרה שלפנינו, בחן בית המשפט שתי בקשות: בקשת רשות ערעור וצו מניעה זמני, בעקבות החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים בנוגע לסכסוך רכושי שבו היו מעורבים המבקשת ובעלה לשעבר, עם בנק כנושה. הבעל לשעבר מישכן את הנכס, שחולק לשלוש דירות, אך לא הצליח להחזיר את ההלוואה, מה שגרם לבנק לפעול על פי הבטוחות. בתחילה ביקשה המבקשת הצהרת בעלות על מחצית הנכס, בטענה שהתחייבות הבנק לא צריכה לחול על דירתה, תוך שהיא מצטטת הסכם כביכול עם הבנק להסרת המשכון, וטענה כי בעלה לשעבר פרע את החוב. עם זאת, בפסקי דין קודמים נקבע כי זכויותיה כפופות לתביעת הבנק. בית המשפט המחוזי דחה צו מניעה זמני, וציין כי טענות המבקש נדחו בעבר הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון, וטענותיו החדשות של המבקש חסרות ראיות. בנוסף, בית המשפט התייחס לנכס כיחידה אחת בלתי מחולקת, מה שחיזק את סיכוייה הקלושים של המבקשת להצליח בתביעתה העיקרית. למרות טענת המבקשת כי עיכוב פינויה לא יפגע בבנק באופן משמעותי, בית המשפט קבע כי עיכוב המכירה אינו מוצדק ללא ראיות מוצקות לטענותיה. משכך, קבע בית המשפט כי אין בסיס מספיק למתן רשות ערעור או סעד זמני, שכן המבקש לא עמד ברף הראייתי הנדרש. ההחלטה הסופית דחתה את בקשת רשות הערעור, והטילה על המבקש את האחריות להוצאות המשפט של הבנק בסך 13,500 ₪.