ע"פ 4588/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערר על הוצאת צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שהייתה מפורטת ומנומקת היטב. לטענת בית המשפט, צדק בית משפט קמא בכך שהתקיימו התנאים למתן צו ההריסה: בוצעה עבירת בניה, לא ניתן היה למצוא את מבצע ההריסה, והיה עניין ציבורי בהריסת המבנה. טענות המערערים כי צו ההריסה לא היה מוצדק וכי ניתן להגיש כתב אישום פלילי נגד מרשו לא נתמכו וסותרות את חומר הראיות. עדותו ותצהירו של מפקח הבנייה נחשבו ראיה מספקת לממצאיו של בית משפט קמא. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם פרשנותו של בית משפט קמא לחוק, הקובעת כי אם נעברה עבירת בניה, ומתקיים אחד התנאים שבסעיף 212, נתונה לבית המשפט סמכות להוציא צו הריסה. זאת, גם אם ניתן היה להוציא צו הריסה גם בגין עבירה של שימוש בנכס ללא היתר. האינטרס הציבורי בהוצאת צו ההריסה, ובפרט ייחודו של האזור והיקף הבנייה הבלתי חוקית, היה אף הוא טעם לגיטימי להחלטת בית משפט קמא. לפיכך, הערר נדחה, וצו ההריסה ייכנס לתוקף ב-1 בנובמבר 2009.