ע"א 2199/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישה אישה נגד בעלה מזה כמעט ארבעה עשורים וחמשת ילדיה על חלק שווה בנכסים בישראל הרשומים על שמו בלבד. בני הזוג נישאו בפרס בשנת 1944 ועלו לישראל בשנת 1983. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת האישה, מה שהוביל את הבעל לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שבני הזוג נישאו לפני תחילתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, הוראת המעבר בחוק אינה חלה עליהם. יש לבחון את יחסי הממון בין בני הזוג על פי סעיף 15 לחוק, הקובע כי דין מקום מגוריהם בעת הנישואין מסדיר את יחסיהם הכספיים. מאחר שהמשיבה לא טענה כי הדין הפרסי, כפי שהיה בעת נישואיהם, מקנה לה זכות לחלוק בנכסי בעלה, ואף לא טענה כי הייתה ביניהם הסכמה לכך, התקבל הערעור ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. תביעת האישה נדחתה. השופטים מתחו ביקורת על ההסדר החקיקתי הקיים הקבוע בסעיף 15, המחיל ברירת דין נוקשה שאינה מתאימה למדינה המקבלת הגירה כמו ישראל, וקראו לתיקונו.