ע"ז 60121-02-18

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות שהוגשו בעקבות מותו של אדם בנוגע לצוואתו. הצוואה, שנערכה שנתיים לפני מותו, הורישה את רכושו של האיש לשלושה מתוך חמשת ילדיו, בעוד שני הילדים האחרים התנגדו. המתנגדים טענו כי יש לדחות את הצוואה מכמה טעמים, בהם פגמים בצוואה, חוסר כשירות, השפעה בלתי הוגנת וזיוף חתימת המנוח. לטענתם, הצוואה נערכה בהשפעת אחד המוטבים וכי המנוח היה אנאלפבית, חסר יכולת ומכור לאלכוהול, ולכן נעדר הבנה ויכולת משפטית לערוך צוואה. המשיבים (הנהנים) טענו כי הצוואה משקפת את רצונו של המנוח ויש לקיימה. הם גם ביקשו לתקן את הצוואה בשל טעות סופר באחוזי החלוקה. בית המשפט בחן לגופן של ההתנגדויות ומצא כי המתנגדים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. חוות דעת המומחה, המסמכים הרפואיים והעדויות, לרבות מעורך הדין שהכין את הצוואה, הצביעו על כך שהמנוח היה כשיר ובעל כשרות משפטית לערוך צוואה. הוא היה עצמאי, חי בגפו, ניהל את ענייניו ולא היה תלוי במשיבים. בית המשפט דחה גם את הטענה להשפעה בלתי הוגנת, ולא מצא כל ראיה למעורבותם של המשיבים בעריכת הצוואה. המנוח פנה בעצמו לעורך הדין והביע את רצונו ישירות. כמו כן, בית המשפט מצא כי הצוואה משקפת נאמנה את כוונותיו של המנוח ואישר את התיקון לתיקון הטעות הסופר באחוזי החלוקה. ההתנגדות לביצוע הצוואה נדחתה, והבקשה לצו קיום צוואה ותיקון הצוואה אושרה. המתנגדים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים ואת שכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין הדגיש את הצורך לכבד את רצונו של המנוח כפי שבא לידי ביטוי בצוואה, ואת כישלונם של המתנגדים להביא ראיות משכנעות לכך.