עת"מ 9559-04-11

תקציר

החלטת הוועדה המחוזית לדחות את תכנית בר/1/260 הייתה בלתי סבירה והתבססה על שיקולים לא ענייניים, ולכן העתירה לביטול החלטה זו מתקבלת. בית המשפט לעניינים מנהליים הסביר כי הוא אינו מתערב בדרך כלל בהחלטות תכנוניות, אך מקרה זה מצדיק התערבות. תוכנית מתאר ארצית 4/18, המסדירה את הרפורמה במשק הדלק, נועדה להגביר את התחרות ולשפר את התדלוק והשירותים הנלווים. על פי תוכנית זו, תחנות דלק יכולות לכלול חנויות נוחות, המשרתות את צרכי הנהגים להתרעננות ומנוחה. נימוקי הוועדה המחוזית כי האזור רווי בחנויות מסחריות, לרבות תחנות דלק סמוכות עם חנויות נוחות, היו פגומים. בית המשפט הבהיר כי תכליותיה של חנות נוחות בתחנת דלק ובמרכז מסחרי שונות זו מזו ואינן מתחרות זו בזו. יתר על כן, הימנעותה של הוועדה מלהתייחס לפעוטון הסמוך בהחלטתה הייתה פגם נוסף. נראה כי החלטת הוועדה הושפעה משיקולים אישיים, ולא התבססה על שיקולים תכנוניים בלבד. מאחר שתחנת הדלק כבר קיימת, קבע בית המשפט כי שלילת ההיתר של הוועדה להרחיבה אינה סבירה. כמו כן, לא הייתה הצדקה לסרב לקבל רשות ערעור למועצה הארצית, שכן לעניין אין השלכות רחבות יותר או רגישות ציבורית. כתוצאה מכך בוטלה החלטת הוועדה המחוזית ואושרה תכנית בר/1/260. העתירה נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית נדחתה, והמשיב חויב לשלם לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.