בג"צ 2722/92

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה שהגיש תושב רצועת עזה, שבנו נעצר בחשד לרצח נערה ישראלית בת 15. העותר מערער על החלטת מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה להרוס את בית המשפחה, בטענה כי סמכותו של המפקד מוגבלת לגבולותיה הטריטוריאליים של רצועת עזה. לחילופין, טוענת העותרת כי צו ההריסה צריך לחול רק על החדר בו מתגורר הבן. בג"ץ קבע כי סמכותו של המפקד לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אינה מוגבלת לשטח הטריטוריאלי של רצועת עזה, וכי הבן עבר גם עבירה בתוך רצועת עזה לפי התקנות, בכך שנטל סכינים מבית המשפחה בכוונה להשתמש בהם למטרות אלימות. בית המשפט קבע כי סמכותו של המפקד משתרעת על כל חלקי הבית או הדירה המאוכלסים או משמשים את בני משפחתו של החשוד, גם אם לא היו מעורבים בפעילות הפלילית. בעוד ששיקול דעתו של המפקד צריך להיות מופעל באופן סביר, בית המשפט יתערב רק במקרים חריגים שבהם ההחלטה הייתה בלתי סבירה בעליל. השופט בך הדגיש כי סנקציית ההריסה חמורה ועלולה לגרום מצוקה לחפים מפשע. לפיכך, על המפקד לשקול את חומרת העבירה, את ידיעת התושבים האחרים על העבירה, את האפשרות להפריד את יחידת המגורים של החשוד, את פוטנציאל הפגיעה במבנים סמוכים ואת ההשפעה על חפים מפשע. השופט חשין, בדעת מיעוט, טען כי למפקד אין סמכות להטיל ענישה קולקטיבית. לדבריו, מרגע שנקבע שיש להרוס יחידת דיור מסוימת, אסור למפקד להרוס יחידות אחרות באותו מבנה. הוא טען כי חללים משותפים כמו מטבחים וחדרי אמבטיה אינם צריכים לקבוע את היקף צו ההריסה. רוב בית המשפט דחה את העתירה ואישר את החלטת המפקד להרוס את המבנה כולו. גם צו הביניים שמנע את ההריסה בוטל. השופט חשין התנגד והיה מוציא צו על תנאי, המגביל את ההריסה למגורי החשוד.