בש"א 191708/04

תקציר

בעל בניין בתל אביב (המערערת) הגיש ערר נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (המשיב) לפי סעיף 14(ג) לחוק התכנון והבניה, בעניין היטל השבחה שנקבע על ידי השמאי המכריע. המערערת טענה כי השמאי המכריע לא נתן לה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה וראיותיה, וחלקה על סכומי ההיטל שנקבעו בגין קומת הקרקע, הקומה הראשונה וקומת הגג של הבניין. בית המשפט מצא כי ניתנו למערערים הזדמנויות נאותות להציג את טענותיהם וראיותיהם בפני השמאי המכריע. אשר לקומת הקרקע, נדחתה טענת המערערים כי לא חל שיפור שכן לא הביאו ראיות תומכות לשמאי המכריע כאשר ניתנה לו ההזדמנות. במישור הראשון קיבל בית המשפט את הקביעה כי החלטת השמאי המכריע אינה שרירותית, ושקל את טענות הצדדים. עוד טען המערער כי היה על השמאי המכריע לפטור את קומת הגג לפי סעיף 19(ג) לחוק התכנון והבניה, אך בית המשפט דחה זאת כניסיון לערער לגופה של ההחלטה, שהיא מחוץ לגדר סעיף 14(ג). בנוסף, נדחתה טענת המערערת כי השמאית המכריעה לא נימקה את החלטתה, שכן אין דרישה לשמאים מכריעים לנמק, וטענה זו לא הועלתה במהלך הערעור. זאת ועוד, בית המשפט דחה את הערעור הנגדי של המשיב שכן הוגש לאחר המועד האחרון, והמשיב לא סיפק סיבה מוצדקת לשיהוי. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן במשרדי המערערת ביום 21.4.2005.