ת"א 42605-11-11

תקציר

הנתבע, ששימש ככונס נכסים לנכסי החברה, מכר מניות מזון לתובע הראשון, גורן טסה, בעקבות שריפה שפגעה בחלק מהמניות. בהמשך נמכרו מלאי המזון לתובע השני, שבי, במחיר גבוה יותר. התובעים טענו כי הנתבעת פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב בכך שמכרה מניות שנאסרו לשיווק על ידי משרד הבריאות בשל סיכונים בריאותיים פוטנציאליים. לטענתם, הנאשם הסתיר מידע חיוני, הטעה את בית המשפט ולא ביצע את הבדיקות הנדרשות. בנוסף, הם טענו כי מחיר המכירה היה צריך להיות גבוה יותר, ותבעו פיצוי על אובדן רווחים ונזקים כתוצאה מטיפול במלאי מזון פגום. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים. נקבע כי לא הייתה יריבות בין הנתבע לבין בומבה או שבי, שכן היחסים החוזיים היו אך ורק בין הנתבע לבין טסה. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע לא הסתיר מידע, לא פעל בחוסר תום לב ולא התרשל במילוי תפקידו. מהראיות עולה כי הנאשם לא היה מודע להנחיות הספציפיות של משרד הבריאות ופעל במלוא המרץ להשגת הבהרות בנושא. סעיף "כמות שהוא" בהסכם המכר הגן אף הוא על הנתבעת מפני אחריות, שכן העביר את האחריות להערכת איכות הטובין אל הקונה. בנוסף, בית המשפט מצא כי דוחות משרד הבריאות לא קבעו באופן חד משמעי כי הטובין אינם ראויים לשיווק, והתנהלות התובעים הצביעה על כך שהם מודעים לאי ודאות זו. יתר על כן, התובעים לא הצליחו להוכיח את נזקיהם הנטענים, והמחיר הגבוה יותר ששילם שבי לעומת טסה הצביע על הפרה של עקרון "כמות שהוא". לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לפצות את הנתבע בגין הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין.