רע"א 6610/97

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט, ביקש המבקש, בנק, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, לאחר דחיית תביעתו להוכחת חוב נגד שני חייבים, שבגינם החלו הליכי פשיטת רגל. בתחילה הוציא בית משפט השלום פסקי דין נגד חייבים אלה לטובת הבנק, שהוגשו להוצאה לפועל. בהמשך, בשנת 1997, ניתן צו כינוס נכסים ופשיטת רגל לבקשת החייבים, ומינוי נאמן פורסם ברשומות ובעיתון מעריב. הבנק טען מנגד כי נודע לו על הליכים אלה רק בפברואר 1995, ולאחר מכן הגיש באיחור תביעה להוכחת חוב, שנדחתה על ידי כונס הנכסים בשל איחורו. בית המשפט המחוזי, בהרכב השופט א' אמינוף, אישר את החלטת כונס הנכסים בקובעו כי הפרסום ביסס חזקה בדבר מודעותו של הבנק, אשר לא עורערה על אף שההודעה נשלחה ישירות לבנק. הבנק טען כי תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל תוקנה שלא כדין ללא סמכות מתאימה, וטען כי היא מטילה מועד מיותר של שישה חודשים לתביעות. בנוסף, היא חזרה על טענות קודמות של הערכאה הנמוכה יותר, אך כונס הנכסים טען מנגד כי הטענה בדבר תיקון התקנה לא הועלתה קודם לכן ולכן אינה קבילה. יתר על כן, המסגרת החוקית מאפשרת למתקין התקנות לקבוע מועדים. יתר על כן, בהינתן שהודעת פשיטת הרגל של החייב פורסמה כדין, חזקת ידיעתו של הבנק נחשבה סבירה בהתחשב בגודלו של הבנק ובנגישותו למשאבים משפטיים. בית המשפט מצא כי נימוקי הבנק אינם מספיקים כדי להצדיק את הגשתו המאוחרת, וקבע כי חוסר ידיעה גרידא אינו תירוץ תקף על פי דרישות החוק להודעות פשיטת רגל. לפיכך, בקשת הבנק למתן רשות ערעור נדחתה, והוא חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.