רע"פ 501/21

תקציר

המבקש, קצין במקצועו, הורשע על ידי בית משפט צבאי מחוזי בשורה של עבירות מין בחייל הכפוף לו ונידון לתשע שנות מאסר. ההרשעות התייחסו לשתי קטגוריות של מעשים מיניים: "המעשים הראשונים" ו"שגרת מעשים מיניים". בית המשפט הצבאי לערעורים אישר חלקית את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מבחין בין שני סוגי המעשים המיניים וקובע ספק סביר באשר למודעותו של המבקש לאי הסכמתה של המתלוננת לקטגוריה השנייה. הדבר הביא לעונש מופחת של שבע שנים. המבקש ביקש רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה כי יחסי המין היו בתחילה בהסכמה והציג רשימת טענות כדי לערער על אמינותה של המתלוננת. עם זאת, הבקשה נדחתה מאחר שלא העלתה שאלות משפטיות בעלות חשיבות, קושי או חידוש כנדרש במשפט הצבאי. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בדבר מהימנות עדותה של המתלוננת הייתה סבירה ואינה מצדיקה התערבות, מה גם שהיא כבר הביאה לזיכוי בחלק מהאישומים. מרבית טענות המבקש היו עובדתיות וכבר נדונו בערכאות הנמוכות יותר. משכך, הבקשה לא עמדה בנסיבות החריגות הנדרשות לערעור בערכאה שלישית מטעמי צדק.