ת"א 733-10-15

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה וקובע כי הנתבעים אכן הפרו את פסק הדין הקודם בכך שחנו על הכביש, לרבות לצורך פריקה וטעינה, דבר האסור על פי תנאי פסק הדין. פסק הדין מעניק לנתבעים זכות מעבר בכביש, אך לא לחניה, גם אם לתקופה קצרה. טענות הנתבעים כי השימוש שעשו בכביש מותר לצורך פריקה וטעינה, וכי לא ניתן לבצע את פסק הדין בשל מצבם הרפואי של חלק מבני משפחתם, נדחות. נטל ההוכחה לחוסר האפשרות לבצע פסק דין מוטל על הנתבעים, והם לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם. יתר על כן, ביטול מקומות החניה המתוכננים בשטח הנתבעים משמעותו כי הם אינם יכולים לטעון כעת כי אין באפשרותם לחנות בשטחם והם נאלצים לחנות על הכביש. מהסרטונים שהוגשו כראיה עולה כי מעשי הנתבעים חסמו את דרכם של התובע ובני משפחתו ובכך הפרו את פסק הדין. קנס של 1000 ש"ח מוטל על הנאשמים בגין כל הפרה עתידית, בתקווה שהדבר יבטיח את קיום פסק הדין. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך 4680 ש"ח.