עת"מ 29986-11-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב כמה מבנים בלתי חוקיים שנבנו על פיסת קרקע המשמשת כמתחם בית ספר. העותרים, האחראים על בית הספר, פנו לבית המשפט בבקשה לפנות את המבנים בנימוק של שיקולי בטיחות, לרבות מפגעי אש וחסימת דרכי גישה. המשיבים, הרשויות המקומיות, טענו כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי, חוסר מעמד והיעדר החלטה מינהלית. עוד טענו כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בעתירה וכי החלטתם להסדיר את המבנים הייתה סבירה. השופטת פתחה את דבריה בדחיית טענותיהם המקדמיות של המשיבים. הם קבעו כי השיהוי של העותרים בהגשת העתירה היה מוצדק, שכן הם ניסו לפתור את הסוגיה בדרכי נועם וההתפתחויות האחרונות הצדיקו את הערעור הנוכחי. עוד קבע השופט כי לעותרים זכות עמידה, נוכח שיקולי הבטיחות והעובדה שלעותרים זיקה ברורה לקרקע. באשר לטענת הסמכות קבע השופט כי בעוד שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו יכול לדון בסוגיות של פיקוח, אכיפה ועונשים לפי חוק התכנון והבניה, הוא יכול לבחון את סבירות החלטת הרשות שלא לפעול. עוד קבע השופט כי המשיבים אכן קיבלו החלטה שלא לאכוף את החוק בנוגע למבנים, וניתן לבחון החלטה זו. לגופו של עניין פסק השופט לטובת העותרים. הם קבעו כי התנהלות המשיבים בכך שאפשרה למבנים להישאר, חרף שיקולי בטיחות, הייתה בלתי סבירה. השופט מתח ביקורת על הסתמכותם של המשיבים על פעולות חלקיות ועל כוונתם להסדיר את המבנים מבלי להבטיח חיסול מלא של סיכונים. השופט הורה למשיבים להפעיל את שיקול דעתם כראוי ולסלק את הסכנות הטמונות במבנים ללא דיחוי נוסף. השופט עירב גם את היחידה הארצית, שהוציאה בעבר צו הפסקת עבודה, בשל חוסר המעש של הרשות המקומית. פסק הדין קיבל את העתירה בחלקה והורה למשיבים לפעול להסרת הסיכון. השופט נמנע מלהורות על הריסה מיידית, ונתן לרשויות חלון זמן של 21 יום לפעול. עוד קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו, לאור ההצלחה החלקית של העתירה.