ת"פ 8043/07

תקציר

השופט מקבל את גרסתו של ד"ר שטיימן, למעט החלק שבו הוא טוען שהעביר כספים מאבוטבול לנאשם רק פעם אחת. מעדותו של הנאשם עצמו ומראיות נוספות עולה כי ההעברות התרחשו מספר פעמים. השופט אינו משתכנע מטענת הנתבע כי קיבל את הכסף כתשלום עבור התייעצויות פרטיות, ומוצא כי הדבר אינו סביר ומשרת את עצמו. השופט דוחה גם את טענת הנאשם כי סבר שהכסף נועד להתייעצויות פרטיות. הסבריו המתפתחים של הנאשם לקבלת הכסף חסרי אמינות. יתר על כן, השופטת מטילה ספק בקיומו של נוהל אשפוזי לטיפול בחולים ידועים לשמצה, וגם אם היה קיים נוהל כזה, הוא לא הניע את מעשיו של הנאשם כלפי אבוטבול, שקיבל טיפול מיוחד בתוך בית החולים. באשר לטענת הנאשם בדבר נחיצותו כהגנה לקבלת כספים מאבוטבול ביום 7.11.06, השופט מוצא אותה בלתי משכנעת. לא היה איום מיידי, והנאשם יכול היה ליצור קשר עם הרשויות מבלי לסכן את ביטחונו. השופט מתייחס גם למשקל הראייתי של הודעת הנאשם במשטרה, ומגיע למסקנה כי היא ניתנה באופן חופשי ומרצון, ללא לחץ חיצוני או פנימי. סתירותיו של הנאשם וגרסאותיו המתפתחות במהלך החקירה מערערות את אמינותו. בנוסף, השופט מקבל את טענת התביעה כי יש "משהו נוסף" המאשש את הודאת הנאשם – השיחות המוקלטות בין אבוטבול לסיתבון, שהשופט מזהה באופן ספונטני כקולותיהם. מהשיחות עולה ראיה נוספת לכך שהנאשם קיבל שוחד מאבוטבול. בהתבסס על מכלול הראיות, השופט מוצא את הנאשם אשם בקבלת שוחד כפי שהואשם לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים.