בג"צ 1425/06

תקציר

העותרת, עובדת קבועה בצה"ל במשך 23 שנים, ביקשה פיטורים בשל מצבה הבריאותי והנפשי הירוד, שהביא לסיווג רפואי פרופיל 21, המעיד על אי כשירות לשירות. עם זאת, בית המשפט קבע כי רשויות הצבא אינן מחויבות לפטר אותה. הטיעון המשפטי העיקרי, שהתבסס על הוראת פיקוד עליון 3.0112, הקובעת כי רק חיילים משוחררים כשירים צריכים לשרת בצה"ל, נמצא כי הוא חל על שירות חובה ומילואים ולא על שירות קבע. יתר על כן, ההנחיה אינה מחייבת פיטורים אלא מפרטת את התוצאה ומשאירה את הדרך להשגתה בידי רשויות הצבא. בית המשפט הכיר בהיעדר מסגרת רגולטורית ברורה לעובדים קבועים, מה שהוביל לאי ודאות משפטית. עוד צוין כי מאות אנשי קבע בעלי פרופיל 21 המשיכו לשרת, מה ששיקף את הנוהג ארוך השנים של הצבא. בית המשפט הדגיש כי הצבא היה צריך לנסות למצוא לעותרת תפקיד מתאים, אך השעייתה הנוכחית, הנובעת מכתב אישום בגין זיוף וגניבה, הפכה מאמץ זה לכישלון. בית המשפט הדגיש כי השעיה זו, ולא מצבה הרפואי, היוותה את המכשול העיקרי להשתלבותה מחדש. בנוסף, היעדר צווים רלוונטיים במיוחד לצוות קבע תרם לאי ההבנה. השופטים קראו לצבא להבהיר את המסגרת הרגולטורית לסגל קבע ולשלב הוראות לקביעת כשירותם של אנשי קבע לשירות, רצוי בהקדם האפשרי. בינתיים נדחתה העתירה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. השופט א' ריבלין והשופט א' א' לוי הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט ד' ברלינר.