ע"ע 54435-12-19

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של התיק וטיעוני הצדדים, החליט בית המשפט לערעורים לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעיקר על סמך ממצאיו העובדתיים המבוססים. התיק עסק בסכסוכים מורכבים בין המערער לבין פרופ' קונסטנטיני, שבמרכזם טענות לניצול מקצועי, חוסר קידום והטרדה, שפורטו במספר רב של התכתבויות ותלונות לאורך מספר שנים. ערכאת הערעור קבעה כי ממצאיו של בית הדין האזורי הם עובדתיים בעיקרם, ומקובל שגופי הערעור אינם מתערבים בקביעות אלה אלא אם הן מוצדקות. המערער, שהחל לעבוד במחלקה בשנת 1998, העלה סוגיות של תחושת חוסר הערכה מקצועית ודחיקה לשוליים, וכן האשים את פרופ' קונסטנטיני בפרקטיקות לא אתיות. עם זאת, בית הדין לערעורים לא מצא סיבה ממשית לערער על מסקנות בית הדין האזורי, אשר דחה את הטענות בדבר התנכלות והתנהגות בלתי הולמת, וקבע כי הן אינן עומדות בתנאי הסף הנדרשים בחוק, לרבות אלה הנדרשים על פי חוק הגנת העבודה לחושפי שחיתויות. עוד ציין בית המשפט כי המערערת לא הצליחה לבסס טענות בדבר אפליה או הטרדה מגדרית בראיות מספיקות. ההכרה של בית המשפט הקודם בהתפטרותה של המערערת כפיטורים קונסטרוקטיביים זיכתה אותה בפיצויי פיטורים, אם כי לא צוין פיצוי מדויק שיגן על זכויותיה הפנסיוניות. בית הדין המליץ לעירייה לראות בה מפוטרת מטעמי פנסיה, תוך הכרה ביחסי העבודה הבלתי נסבלים שנוצרו. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את שני הערעורים, תוך שהוא מציין צער על הידרדרות היחסים הבין-אישיים במחלקה, אך נמנע מלפסוק הוצאות, מתוך הכרה בשירות המסור שנתן המערער.