בש"פ 502/18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על מעצרו של המערער עד להכרעה בבקשת הסגרה מארצות הברית. החלטת בית המשפט מתבססת על שלוש נקודות עיקריות. ראשית, יש די ראיות כדי לבסס את אשמתו של המערער – המבוקש בגין העבירה הפלילית החמורה של אונס קטינה – על יסוד לכאורה. שנית, קיים חשש משמעותי כי המערער יימלט כדי להימנע מן הצדק, שכן הוא עזב את ארצות הברית בנסיבות מחשידות בעודו בערבות ולא שב, לצד חוסר היעילות של ניטור אלקטרוני כסוג של שחרור בשל היעדר פיקוח אנושי. לבסוף, ההליכים הנוכחיים הם חלק מהליך ההסגרה, השונה מהליכי מעצר רגילים מבחינת משך הזמן המרבי שניתן להחזיק חשוד לפני פגישה עם שופט, בהתחשב בכך שהחקירה והחלטת התביעה כבר הושלמו על ידי המדינה המבקשת. בית המשפט הדגיש גם את חשיבות מילוי החובות הבינלאומיות ואת המשקל המיוחד שניתן לחשש מפני בריחה בתיקי הסגרה. בהסכמת שני הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ובשל חומרת העבירה, החשש מבריחתו של המערער וההכרעה הקרובה בבקשת ההסגרה, מחליט בית המשפט כי השארת המערער במעצר מוצדקת עד למתן ההחלטה. לבסוף, בית המשפט נוגע בקצרה בטענת המערער בדבר אי-חוקתיותו של חוק ההסגרה, אשר נדחית על יסוד קדימות החוק וההבחנה בין הליכי הסגרה לבין הליכי מעצר רגילים.