ע"פ 3965/22

תקציר

במקרה זה אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער ברצח בת זוגו, בעיקר על סמך ראיות נסיבתיות. הכרעת הדין מפרטת את כוחן של ראיות נסיבתיות, אשר על אף שלא הוכיחו עובדה במישרין, הוכיחו באופן משכנע את אשמתו של המערער באמצעות היקשים לוגיים וניסיון חיים. בית המשפט פעל על פי מודל מפורט בן שלושה שלבים להערכת הראיות, ודרש כי המסקנה המפלילה העולה מראיות נסיבתיות עולה בבירור על כל הסבר חלופי. הראיות המרכזיות כללו ממצאים פורנזיים ופתולוגיים שתאמו את אשמתו של המערער, כגון התנהגותו לפני ואחרי העבירה והימצאות DNA שלו על נשק הרצח. בית המשפט דחה את טענת המערער כי המנוח התאבד, ומצא את הסבריו בלתי עקביים ורצופי סתירות. עדויות מומחים, כולל זו של ד"ר נחמן, היו מרכזיות בהמחשת חוסר הסבירות להתאבדות. בית המשפט הרשיע את המערער גם ברצח בנסיבות מחמירות, תוך ציון ראיות לכוונה תחילה, וכן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וניסיון להשמדת ראיות, תוך שהוא מציין את מאמציו למחוק התכתבויות מפלילות. בסופו של דבר, בית המשפט הדגיש סוגיה חברתית רחבה יותר של קנאה רכושנית המובילה לאלימות במשפחה, אישר את חומרת מעשיו של המערער ודחה את הערעור.