רע"א 338/88

תקציר

בהליך המשפטי בין המשיב לבין המבקש בנוגע לסכסוך חזקה במקרקעין, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית צו המניעה הארעי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. המשיב טוען לבעלות באמצעות חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל, ואילו המבקש טוען לזכויות באמצעות הסכם משנת 1956 עם צד שלישי, אם כי לא הביא את ההסכם כראיה. בית המשפט הוציא תחילה צו מניעה זמני בהיעדרו של המבקש, המחייב את פינוי המשאיות שלו מהמקרקעין. בקשתו של המבקש לבטל צו זה נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות לזכויות הבעלות שלו. בית המשפט הדגיש כי יש להוציא בזהירות צווי מניעה זמניים, המחייבים בדרך כלל את נוכחות כל הצדדים, אלא אם הנסיבות הדחופות מצדיקות אחרת. במקרה זה, השימוש המתמשך בקרקע לא היווה שינוי פתאומי המחייב דחיפות כזו, מה שמצביע על כך שהדיון המקורי היה צריך לכלול את שני הצדדים. עם זאת, למרות שיקולים פרוצדורליים אלה, פסקי הדין הקודמים העדיפו את המשיב בשל היעדר ראיות מהימנות מצד המבקש, שהפסיד גם הוא בהליכים משפטיים נלווים. משכך, בחר בית המשפט העליון שלא להעניק רשות ערעור על החלטת הביניים, תוך שמירה על הוראת השעה והטלת הוצאות משפט על המבקש.