רע"א 5875/22

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות פוליסת ביטוח למונית או אופנוע, כמפורט בסעיף 7 למסמך הפוליסה הסטנדרטית. הפוליסה המדוברת מפרטת כי הרכב המבוטח יכול להיות נהוג רק על ידי אדם ששמו מופיע בתעודת הביטוח, מה שמרמז על כך שהכיסוי הביטוחי הוא ספציפי לנהג הנקוב ואינו חל על המבוטח או בעל הרכב. המבקש, נהג מונית במקצועו, טען כי יש לפרש את לשון הפוליסה - המזכירה "אדם ששמו צוין" - כך שתכלול גם את המבוטח. עם זאת, השופט פסק נגד פרשנות זו וקבע כי כוונתה הברורה של הפוליסה היא לכסות רק את הנהג הנקוב, במיוחד בהתחשב בכך שתעודת הביטוח מבחינה בבירור בין המבוטח לבין הנהג הנקוב. יתר על כן, מטרת הפוליסה – להציע תעריף מוזל לנהג יחיד – תומכת אף היא במסקנה כי הכיסוי מוגבל לאדם הנקוב. סעיף קטן (א) לאותו סעיף מבהיר במפורש את המבוטחים בפוליסת "כל נהג", ותומך עוד יותר בטענה כי המחוקק התכוון להחריג את המבוטח מהכיסוי במקרה ספציפי זה. השופטת דחתה גם את טענותיו האחרות של המבקש וקבעה כי על נהגי מוניות מקצועיים לעמוד על המשמר בכל הנוגע לענייני ביטוח. בסופו של דבר, הבקשה להרחבת הכיסוי הביטוחי נדחתה, ופסק הדין הקודם עמד בעינו, ללא צו להוצאות בשל הנזק המשמעותי שהיה על המבקש.