רע"פ 8333/09

תקציר

במקרה דנן התייחס בית המשפט לתחולתו של סעיף 240(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו ביטול פסקי דין שניתנו בהיעדרו של נאשם, בפרט בעבירות תעבורה. החוק קובע כי בקשות כאלה ייבחנו על סמך השאלה אם הייתה סיבה לגיטימית להיעדרותם של הנאשם או בא כוחו ואם פסק הדין עלה כדי עיוות דין. למרבה האכזבה, ההחלטה הראשונית התמקדה אך ורק בסיבת ההיעדרות, ולא התייחסה לטענות המהותיות נגד ההרשעה. למחדל זה התייחס מאוחר יותר שופט ערעור שקבע כי טענות הנאשם אינן מצדיקות את שינוי ההרשעה, שכן לא נגרם עיוות דין. כמו כן, בית המשפט דחה את ניסיונו של הסנגור לערער על ניהול לוחות הזמנים על ידי בתי המשפט לתעבורה, והדגיש כי כל פגם בהתנהלות בית המשפט לא צריך להוביל לביטול הרשעות הנובעות מבחירתו של הסנגור שלא להגיע לדיון. משכך, הבקשה נדחתה, וההחלטה הייתה אמורה להיות מועברת למנהל בתי המשפט, תוך הדגשת העיקרון לפיו סוגיות מערכתיות בהתנהלות בתי המשפט צריכות להיפתר בערוצים ראויים ולא בביטול התיק.