דב"ע נא/206 - 3

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בדבר תוקפו של כתב מינוי של עובד מדינה. כתב המינוי נמסר למשיב 3 (העובד), למינויו כעובד מדינה קבוע במשרד האוצר. הערעור נסוב סביב השאלה האם כתב מינוי זה בטל במהותו משום שניתן בניגוד לחוק וללא סמכות. העובד עבד בשירות המדינה תחת חוזה מיוחד במשך למעלה מחמש שנים, תחילה כדובר ולאחר מכן כיועץ אישי לשרים שונים. בתום תקופת חוזהו ביקש לעבור למעמד קבע. משרד האוצר פנה לנציבות שירות המדינה בבקשה לאשר כתב מינוי ללא צורך במכרז פנימי. הוועדה אישרה בקשה זו, וכתב המינוי הוצא. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי תפקידו של העובד כיועץ מיניסטריאלי אינו מכשיר אותו למינוי קבוע לפי חוק שירות המדינה (מינויים), שחייב עריכת מכרז פנימי או פומבי. בחוות הדעת המשפטית של יועצת נציבות שירות המדינה נקבע כי כתב המינוי ניתן בטעות, שכן הוא מנוגד באופן בוטה לחוק. נמסר לעובד כי כתב המינוי בטל, והעסקתו על פי חוזה מיוחד תוארך עד למועד מסוים. בית הדין לעבודה קבע כי כתב המינוי תקף, אך בית המשפט העליון, בפסק דינו, הופך החלטה זו. בית המשפט העליון קובע כי כתב המינוי הוצא ללא סמכות ובניגוד להוראות חוק שירות המדינה (מינויים), שכן לא קדם לו מכרז פומבי או פנימי. חובת עריכת מכרז פומבי היא עקרון יסוד המבטיח העסקה ללא משוא פנים וכשירות של עובדי מדינה, וכל פטור מחובה זו יש לפרש בצמצום. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי אישור נציבות שירות המדינה שעליו התבסס כתב המינוי ניתן ללא סמכות, שכן הוא סותר את החלטת הממשלה בדבר פטור מחובת מכרז. לפיכך, גם פעולת הוצאת כתב המינוי הייתה חסרת סמכות ולכן בטלה. בית המשפט מדגיש את חומרתם של כשלים מנהליים אלה ומצפה מגופים מנהליים להקפיד על הוראות החוק הרלוונטיות. למרות קבלת הערעור, בית הדין מחליט שלא להטיל הוצאות על המדינה, בהתחשב בכך שאחד ההליכים בבית המשפט קמא היה סכסוך קיבוצי, והעובד היה מיוצג על ידי ועד עובדים. פסק הדין מכריז על כתב המינוי שהוצא לעובד ביום 20.11.89 כבטל מעיקרו.