ע"א 75/89

תקציר

במקרה של שני אחים, ראובן ואלי, שפירקו את השותפות העסקית ביניהם, הם מינו את אחיהם שמואל כבורר ליישוב סכסוכים והסכימו שפסיקתו תהיה סופית ומוחלטת. שמואל הוציא פסק בוררות, אך ראובן ערער עליו, מה שהוביל לפסק דין לביטול פסק הבוררות ולחידוש ההליכים. ישיבת בוררות שהתקיימה לאחר מכן הסתיימה ללא הכרעה. לאחר מכן עתר ראובן לבית המשפט המחוזי בבקשה להדיח את שמואל מתפקידו כבורר, תוך שהוא מצטט שיחה שבה הזהיר לכאורה שמואל את אשתו של ראובן כי המשך דרכו של בית המשפט יביא להפסדים משמעותיים, דבר שראובן ראה בו איום המעיד על משוא פנים. בית המשפט, שפסק על תצהירים שהוגשו ללא חקירה נגדית, קיבל את גרסת האישה כבלתי שנויה במחלוקת, ופסל את שמואל על פי חוק הבוררות מחוסר משוא פנים, בהתבסס על אמת מידה אובייקטיבית של אמינות ולא על תפיסתו הסובייקטיבית של ראובן. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי להדיח את שמואל, ומצא כי די בהתבטאויות הנטענות כדי לקעקע את תפקידו כבורר חסר פניות בעיני אדם סביר. העתירה להשאיר את שמואל כבורר נדחתה, ואלי לא חויב בהוצאות המשפט של ראובן.