רע"א 11049/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דין בעניין הכרה בקצבת נכות של חייל לפי חוק הנכים. המבקש, ששירת בצה"ל, ערער לבית המשפט המחוזי בבקשה להכיר בסוכרת מסוג 1 כנכות הקשורה לשירות. המבקש טען כי הלחץ והמאמץ הפיזי של השירות הצבאי, יחד עם תאונת דרכים, הובילו להתפרצות המחלה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין שירותו של המבקש לבין מחלת הסוכרת שלו. בית המשפט ביסס את החלטתו על היעדר ראיות לקשר בין לחץ נפשי לסוכרת ואישר את החלטת ועדת הערר לדחות את תביעת המבקש. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, אך נדחתה האפשרות לערער. פסק הדין הדגיש את האופי הרפואי בעיקרו של החלטת ועדת הערר ואת ההיקף המצומצם של שאלות משפטיות שיכולות להצדיק ערעור נוסף. פסקי הדין בעניין החלת המשפט המנהגי במקרה זה לא הצדיקו ערעור נוסף, שכן הם לא העלו סוגיות משפטיות או ציבוריות משמעותיות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך שהיא תומכת בפסקי הדין הקודמים ומגיעה למסקנה כי אין די ראיות לביסוס קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין אבחנת הסוכרת שלו.